השמש מחייכת, גם אלי. בניגוד לבני האדם היא לא מזויפת. כשהיא כועסת, מתכסה בעננים. כשהיא צמאה מתעטפת בגשם. כשקר לה מתחממת מקרניה. רק דבר אחד היא לא מבינה, מדוע הם קוראים לעצמם – "בני אדם"
ואני? מחליטה לשנות ולהשתנות.
לשמיים יש כמה צבעים. הצבע אפור כשהם כועסים. צבע כחול ים שהם שמחים ואפשר להתגלש על קרני השמש, חבל שמאוד חם שם. כשקר להם עלי כותרת עוטפים אותם. רק בלילות הכוכבים מספרים להם סיפור על בני אדם שבריקוד פותחים ואחד לשני מאוד עוזרים. מרווים בשתייה את הצמאים ומאכילים את הרעבים. אבל אז אני מתעוררת ומבינה שזה היה רק חלום
לשדרה הירוקה המחברת בין השכונות השונות של חולון היה ריח של קור. השמש שיחקה מחבואים עם הרוח ופיזרה את העננים. טיפות הגשם האחרונות התעספו א
בימי שמש הערוכים, ימים של האור והשמחה שואב את כל טיפת החמצן הרים את זרועותיו מעלה.
המשך יבוא
