כאילו דף נחיתה

מי אני - אתר הסיפורת

לכתוב זה להרגיש. לאייר, לצייר זה לחוש, לדמיין. הים ישבתי מול המחשב, מול דף הלבן, ריק מרגשות.

וללא השראה שממתינה לאצבעות החוברות עם המקלדת ובצימאון ממתין למילים. 

הסיפור שהבטחתי נמצא בעמוד של סיפורים קצרים

שלושה דברים תזכרו לפני הכתיבה:

1. תהיו ישרים עם עצמכם.
2. תהיו ישרים עם האחרים.
       3. תמיד תחשבו על המוסר השכל

מי שפגע בהם, הוא ממשיך הללה, זה אתם שמחזיקים אותו בראשכם.

אל תשאירו אותי בלי מילים. אמר המקום.

" אבל אין לי מה להגיד כרגע," ענתה בונה אתרים.

" זה בסדר, רשמי משהו," 

ואני, רשמתי.

 

 

 

לקרוא  –  לראות  – ליהנות

– האם במקרה אתם מדברים אלי –

    קוראים לי סיפורת. לא, לא אני נתתי לעצמי את השם. לפחות הייתם צריכים לתת הזדמנות לחשוב. סיפורת. מה, יש לי תספורת? לא, צחקתי זאת לא תספורת זה סיפורת. מספרים וכותבים. רגע עם מי אני מדברת עם האתר? הרי אני זאת שבניתי אותך. טוב, אמרתי, טוב. אז איזה שם אתה רוצה. ברגע שסיימתי את השאלה קרה משהו בלתי מוסבר. עוצמת את עיני ראיתי מולי תמונה. עשרות אנשים נכנסים,   נשארים. מדלגים בין העמודים כותבים בתוך הבלוג שלי. ומגיבים. אז תגשימו לי את החלום.

בית, עץ ושמיים. כחולים, אופטימיים. מנסים לחלק שווה בשווה את החיוביות שבו. מרחוק האופק ממתין בסבלנות 

להפעיל את הדמיון

לכתוב את החלום

תרשים זרימה של פעולות

חברתי שאלה אותי "מדוע את כותבת" מביטה בה, מהססת, מה להגיד. האם זה באמת חשוב. מה קודם מדיטציה או פסיכולוג הפנימי שלך כזה שנותן לך תשובות ורק את יודעת שזה אותו הדבר. אבל, אהבתי. אהבתי את הפרדה שבין שבין להקשיב לתת מודע לבין המדיטציה הקבוצתית. 

דילוג לתוכן